תצלום 51

בתחילת שנות ה-50 ניסו מדענים רבים לפענח את מנגנון התורשה ולגלות את החומר שמעביר מידע מדור לדור. שני חוקרים באוניברסיטת קיימבריידג', ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, החליטו להתמקד דווקא בחקר הדנ"א. במקביל להם ניסתה גם פרנקלין לפענח את מבנה הדנ"א באמצעות הכלי שעמד לרשותה-הקריסטולוגרפיה. היא צילמה סדרת תצלומי רנטגן מרהיבים של גבישי דנ"א והסיקה מהם תובנות חשובות מאוד על מבנה המולקולה. אחד מהם היה תצלום 51, צילום רנטגן של המולקולה מסוג ב', שערכה פרנקלין במאי 1952. התובנות שהסיקה יכלו מאוד לסייע לווטסון וקריק אך הם לא שיתפו את פרנקלין בעבודתם ואף התייחסו אליה בצורה מכוערת ונוראית,הם כינו אותה "רוזי" וזלזלו בה רבות. למרות הכל פנה ווטסון לקריק והראה לו את התצלום בלי ידיעתה של פרנקלין. במאמר ההיסטורי שלהם על מבנה הדנ"א שפרסמו בשנת 1953 הודו ווטסון וקריק לפרנקלין על עזרתה, אך לא כללו אותה ברשימת המחברים. זמן קצר לפני פרסום המאמר עזבה פרנקלין את קינגס קולג' בשל היחס המזלזל שזכתה לו, ועברה לאוניברסיטת לונדון. בשנת 1962 הוענק פרס נובל ברופאה למפענחי המבנה של הדנ"א: ווטסון,קריק ומוריס וילקינס, שהמשיך את עבודתה של פרנקלין לאחר שעזבה את קינגס קולג'. פרנקלין אומנם לא יכלה לקבל את הפרס, משום שכבר לא הייתה בחיים, אבל חלקה בהישג גם הוזכר רבות בהרצאות ובנאומים סביב קבלת הפרס. ב1968 פרסם ווטסון את סיפרו "הסליל הכפול" העוסק בגילוי מבנה הדנ"א. אף על פי שגם הוא הצניע בספר את חשיבות עבודתה של פרנקלין, הוא הודה בעוול שנעשה לה

כשהשתמשו בעבודתה בלי ידיעתה

© 2020 by  Bnot Sodkot PhD. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now